מלבי בלוז  

"איך עשית אותי גדול כבר מהלילה הראשון
איך קשה איתך לריב
ואיך נעים איתך לישון
איך כשלא למדתי את אמרת נו לא נורא
סתם נמשיך להתגלגל ולתרגל חיים בלי מטרה
"

(מלבי)

לא פשוט להיות מבקר מוסיקה תפרן באתר חסר תקציב. בדרך כלל אני מוצא את עצמי מתחנן לאמנים ואנשי לייבלים לקבל פרומואים וכלמני חומרים לכתיבה. ובד"כ, כל מה שמגיע, אחרי מסכת התחינות הארוכה, לגמרי נשמע אחרת ממה שציפיתי מלכתחילה. ויש גם מקרים סטייל האלבום החדש (יחסית) של דני הדר. זכרתי את השם שלו ממש לחיוב מערב פית/קית המוצלח שנערך לפני כמה שבועות בשכונת פלורנטין בתל אביב ועשיתי עליו חיפוש בגוגל. מצאתי שני אלבומים, שהחדש מהם יצא, לפי מה שכתוב, בחודשים האחרונים (כלומר - מתישהו ב 2005). ניסיתי להוריד את האלבום, אבל לא ממש הצלחתי, אז נעזרתי באופציית ההאזה המקוונת באתר של הבמה החדשה. קצת קקי להקשיב ככה לאלבום מלא, עד כמה וכמה לצורך ביקורת. אם להודות על האמת, אם היה מדובר בעוד סתם אלבום שבקושי היה מצליח לתפוס לי את האוזן הייתי מסתפק בכמה האזנות לכל רצועה, ועובר הלאה לחיפוש הבא בגוגל.

אבל "לאהוב בלי להכיר" של דני הדר הוא לא עוד סתם אלבום. הו, ממש לא. למרות הנוחות המעורערת של הפורמט הדיגיטלי המשונה הזה בעמוד של הבמה החדשה, למרות ההקלטה הלא מי יודע כמה מקצוענית, לא קשה להבין שמדובר בחתיכת פנינה, ובאלבום שקשה להמעיט בקסמו. ליגה לאומית של אלבום.

"אנ'לא עושה עניין
ומסתדר בלי בעיות
עושה לבד את הדברים
שאהבנו לעשות
אתמול אכלתי מלבי
אצל התורכי בשוק
והרגשתי את אותו הטעם בדיוק
זה לא כזה סיפור להסתדר בלי החיבוק
פשוט אני עושה ת'עצמי עסוק
"

(מלבי לבד)

 


באלבומו החדש נותן דני הדר תצוגה של לא מעט שירים מצוינים. התמימות שמאפיינת את ההגשה שלו יחד עם הטקסטים הרגישים מתגלים כשילוב מקסים. בהופעה, כשראיתי את דני הדר לראשונה, קצת היה קשה לאכול אותו. האיכויות הכנות שלו צפות מיד, קשה לחמוק מהן, אבל איכשהו בהאזנה ראשונה הכל נשמע כמו בדיחת קרש עתירת סימני שאלות. הטקסטים הלא שגרתיים שלו מזכירים על רגל אחת את אלו של זאב טנא, ואפילו קצת את אלו מהאלבום הראשון של צ'יקי ארד. טקסטים בוטים, לא מתפשרים, עם נגיעות ילדותיות, ששורטים ומצליחים לפצוע.

 


"נפגשנו כרגיל במקרה
גיליתי שאני כבר לא כועס כמעט בכלל
ישבנו על ספסל בכיכר ואחר כך המשכנו אליה
היא הראתה לי ציורים שלה
וסיפרה שהיא כבר הרבה זמן לבד
"

(מלבי נגמר)

"להרוג את ביל חלק אחד", השיר הטוב והמרגש באלבום, הוא אחד השירים העצובים ששמעתי לאחרונה. בלדה אורבנית על דייט שלא מי יודע מה מסתדר, מתובל בתיאורים יפים מתוך הסרט הקצת מבאס באיכויותיו של טרנטינו ("נהניתי אבל תודו שטרנטינו כבר לא מה שהיה" שר דני הדר). השיר, ביחד עם טרילוגיית המלבי המצויינת (מלבי, מלבי לבד, מלבי נגמר) מצליחים, למרות ארשת קצת-ילדותית וחזות פוסטמודרניסטית מעט-קרירה, לשדר הרבה בדידות, עצב ועליבות נפש. שירים עצובים, אישיים, שמצליחים לקלוע בול לשטחים האפורים של הריקנות התל אביבית. ולא רק הם. העליצות הראשונית שמשדר הדר מנופצת לרסיסים שיר אחר שיר. וזה מקסים, וזה עצוב, וזה בא לי כל כך בכיף עם החורף התל אביבי האפור.

"איפה אולי יש פה מועדון
עם מוזיקה של אהבה נכזבת
שם אני אשתה עד אור ראשון
פשוט אני לא יכולה אחרת
פשוט כי יש לי קוץ בנשמה
כואב לי אבל אין מי שיוציא לי
כשאני שותה זה קצת עוזר
אפילו שזה לא ממש בריא לי
"

(זונה של המיתון)

ולמרות כל אלה, למרות המעלות הרבות באלבום היפה שהקליט, יש שם לא מעט נקודות שבירה. הראשונה היא ההקלטה הקצת חובבנית שלו, על גבול הלואו-פיי המחופף. חלק מהשירים הוקלטו בהופעות חיות, חלקם האחר הוקלט בדלות אמצעים מעציבה שמצליחה מאוד לבאס את ההאזנה אליו. אני לוקח בחשבון שהסאונד הלא מי יודע מה שיוצא לי מהרמקולים קשור גם לפורמט המעט מרגיז של ההאזנה המקוונת דרך אתר הבמה החדשה, אבל השורה התחתונה נשארת בעייתית. יש קסם בהקלטה ארעית כזו, שלא נותנת חשיבות רבה מדי לכל המסביב ונותנת את הבמה הראשית לטקסטים (המעולים) של דני הדר, אך תוצר הלואי המיידי שלה היא שזו לא תמצא את קהל המאזינים הפוטנציאלי לה היא ראויה. המגרעה השניה איתה מצליח איכשהו להתמודד האלבום הזה, הוא ההפקה הלא יציבה שלו. בולטים בקסמם באלבום הקטעים הרזים, בהם מלווה הדר רק בפסנתר או בגיטרה בודדה. כאשר העיבוד מתפתה לרוקיסטיות עודפת (להקת "ערופי שפתיים" מלווה את הדר ברוב האלבום), הוא מצליח לפספס את הרגש של חלק רב מהרצועות הנפלאות שמשוועות לצליל פשוט יותר. וחבל.

אך אל תטעו. למרות המגרעות היחסיות, "לאהוב בלי להכיר" הוא אלבום נהדר, שממצב את הדר כאחד הסינגר-סונגרייטרים הייחודיים ועתירי הפוטנציאל שפועלים כאן כיום. יהיה מרגש להמשיך לעקוב אחריו, שכן עם הקסם שלו קשה להתוכח, ואני כמעט משוכנע שעם ההפקה המוסיקלית הראויה הוא עוד יוציא אלבומים של מליון דולר.

 
   
אבי בוחבוט  [04/11/2005]  
   
למאמר ב-qube לך לפה: http://qube.co.il/qarts.asp?qid=579